חוקת עבודה לרשויות מקומיות והצדדים לבוררות בהסכם קיבוצי מהי ההגנה הניתנת לעובד שפוטר בהליך בוררות מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות? זו אחת השאלות שעמדה במוקד פסק הדין בע"ע 300335/98 ראפע רחאל נ' המועצה האזורית מטה אשר. נקבע כי, ההגנה הניתנת לעובד בפני פיטורים שאושרו על ידי הצדדים להסכם קיבוצי היא הגנה "ארגונית" בלבד. הצדדים להסכם הקיבוצי הם אלה אשר קובעים את המגבלות המוטלות על מעסיק בבואו לפטר עובד. כך נפסק. יש להעיר כי ממועד מתן פסק הדין ועד נכון למועד כתיבת תקציר זה, חלו שינויים בפסיקת בתי הדין לעבודה באשר לפררוגטיבה של המעסיק לפטר עובד. פררוגטיבה זו כפופה למגבלות נוספות כגון חובת שימוע לעובד ולמגבלות רגולטוריות וחקיקתיות שחלקן תלוי בזהות המעסיק, האם רשות מקומית, המדינה, ענף העבודה בו הוא פועל וצווי ההרחבה החלים עליו ועוד. בע"ע 300335/98 הנ"ל שב בית הדין וקבע כי הוראות חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות קובעות כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הם שידונו בענייני פיטורי עובדים. במילים אחרות, ארגון העובדים היציג והמעסיק, אך לא העובד. על–פי ניסוחו ותוכנו, סעיף 70 לחוקת העבודה הוא מן ההוראות האובליגטוריות של הצדדים לחוקת העבודה קרי, ההוראות אשר מקנות זכויות לצדדים להסכם בלבד להבדיל, למשל, מקבוצת העובדים עליה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי. נמצא כי סעיף 70 להסכם הקיבוצי מעניק זכות וחובה לארגון העובדים ולמעסיק, אך אין הוא קובע מגבלת פיטורים על המועצה האזורית, תוך קביעת זכות לעובד. באותו מקרה שתואר לעיל נקבע כי רק הצדדים לבוררות היו מוסמכים להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, וכי המערער, שלא היה צד לבוררות, אינו מוסמך להגיש בקשה לביטול פסק בוררות. עו"ד ינאי ייצג את המועצה האזורית מטה אשר. | 
Leave a Comment